סעיף 35 לפקודת הנזיקין: מהי רשלנות — הסבר מעשי בעברית פשוטה

מה כתוב בסעיף — ומה זה אומר בפועל

סעיף 35 קובע שאדם התרשל אם עשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה — וזאת כשמוטלת עליו חובה שלא לנהוג כך. סעיף 36, הצמוד אליו, קובע כלפי מי קיימת החובה: כלפי כל מי שאדם סביר היה צריך לצפות שעלול להיפגע מההתנהגות.

בתרגום לחיים: לא כל נזק מזכה בפיצוי. השאלה היא תמיד האם מי שגרם לנזק היה צריך ויכול לצפות אותו, והאם נקט אמצעים סבירים למנוע אותו.

ארבעת התנאים — אחד אחד

1. חובת זהירות. ההלכה המכוננת כאן היא ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (ע"א 145/80), שקבעה מבחן כפול: חובת זהירות מושגית (האם באופן עקרוני סוג כזה של מזיק חב לסוג כזה של ניזוק — עירייה כלפי הולך רגל: כן) וחובת זהירות קונקרטית (האם בנסיבות הספציפיות ניתן וצריך היה לצפות את הנזק). ברוב היחסים המוכרים — רשות מקומית והולך רגל, מעסיק ועובד, בעל עסק ולקוח — החובה המושגית מבוססת מזמן, והמאבק האמיתי הוא על הקונקרטית.

2. הפרת החובה. מבחן "האדם הסביר": האם ננקטו אמצעי הזהירות שסביר לנקוט. חשוב להבין — הדין לא דורש שלמות. עירייה לא חייבת מדרכות מושלמות; היא חייבת מנגנון סביר של פיקוח ותיקון. ההפרה מוכחת כשמראים שהמזיק ידע (או צריך היה לדעת) על הסיכון ולא פעל בזמן סביר.

3. נזק. גוף, נפש או רכוש — אבל חייב תיעוד. נזק שלא תועד הוא, מבחינת בית המשפט, נזק שלא הוכח.

4. קשר סיבתי. ההפרה היא שגרמה לנזק — עובדתית ומשפטית. כאן הצד השני יחפש "גורם מתערב": מצב רפואי קודם, התנהגות הנפגע, גורם שלישי.

הכלים המשלימים שכל תובע צריך להכיר

סעיף 41 — "הדבר מדבר בעד עצמו". כשהנזק נגרם על ידי דבר שבשליטת הנתבע, ונסיבות האירוע מתיישבות יותר עם רשלנות מאשר עם היעדרה — נטל ההוכחה עובר לנתבע. בור פעור במדרכה עירונית הוא דוגמת הלימוד הקלאסית.

סעיף 63 — הפרת חובה חקוקה. כשחוק ספציפי מטיל חובה (למשל סעיף 235 לפקודת העיריות, המחייב עירייה לדאוג לתקינות הרחובות), הפרתו היא עילה עצמאית, במקביל לרשלנות. בפרקטיקה טוענים כמעט תמיד את שתיהן יחד.

אשם תורם (סעיף 68). טענת ההגנה הנפוצה ביותר: "גם אתה אשם". אם מתקבלת, היא לא מפילה את התביעה אלא מקטינה את הפיצוי באחוז שקובע בית המשפט. חלק גדול מעבודת התובע הוא לצמצם אותה מראש — וזה מתחיל בראיות מהשטח: תאורה, שילוט, נראוּת המפגע.

איך זה נראה בתיק אמיתי

בתביעה נגד רשות מקומית על נפילה בבור, ארבעת התנאים מתמלאים כך: חובת הזהירות — מוקמת מכוח ועקנין ומעמד העירייה כמחזיקת המקרקעין; ההפרה — מפגע שלא גודר, לא שולט ולא תוקן; הנזק — התיעוד הרפואי מיום האירוע ואילך; והקשר הסיבתי — התמונות שקושרות את הנפילה למפגע הספציפי. ואז מוסיפים את סעיף 63 (הפרת סעיף 235 לפקודת העיריות) כעילה מקבילה, ואת סעיף 41 כטיעון חלופי. מי שרוצה לראות איך זה מתפרק לצעדים מעשיים ביום האירוע — המדריך המלא לתביעת נפילה נגד רשות מקומית.

מידע רשמי נוסף

• כל-זכות — תביעות נזיקין

מאת עו"ד גבריאל בנטוב. המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.